<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' כלאים</h1>
<h2>דף לט.</h2>
תנינן בקדושין [ל"ח ע"ב] החדש אסור מן התורה בכל מקום, והערלה הלכה, והכלאים מדברי סופרים. ואמר ר' אסי אמר ר' יוחנן לוקין על הכלאים דבר תורה, פי' בחוצה לארץ. ואקשי עלה ר' אלעזר והא אנן תנן והכלאים מדברי סופרים. ומסקינן דכלאי הכרם מדברי סופרים, והרכבת אילן דבר תורה, מדכתיב בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים, מה בהמתך בהרבעה, אף שדך בהרכבה, ומה בהמתך בין בארץ בין בחוצה לארץ, אף שדך [בין בארץ בין בחוצה לארץ]. אלא הכתיב שדך דמשמע כל שבשדך, ופרקי' ההיא שדך למעוטי זרעים שבחוצה לארץ. ושמעי' מינה דכלאי זרעים בארץ אסורים, בחוצה לארץ מותרים, ושמעי' נמי מיהא דהרבעת בהמה והרכבת אילן אסורין בין בארץ בין בחוצה לארץ מן התורה, וכלאי זרעים מותרין [בחו"ל] אפילו מדרבנן, וכלאי הכרם מדברי סופרים, אלא מיהו בכלאי הכרם נהוג עלמא [ברכות כ"ב ע"א] כר' יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. והרכבת ב' מיני דשאים בעיא דלא איפשטא, דגרסי' בפרק אלו טריפות [חולין ס' ע"א] דרש רב חיננא בר פפא מאי דכתיב יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו פסוק זה שר העולם אמרו, בשעה שאמר הב"ה למינהו באילנות נשאו דשאים קל וחומר בעצמן, אם רצונו של הב"ה בערבוביא למה אמר למינהו באילנות, ועוד ק"ו מה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הב"ה למינהו, [אנו] על אחת כמה וכמה, מיד יצאו כל אחד ואחד למינהו, פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. בעי רבינא הרכיב ב' דשאים לרב חיננא בר פפא מהו, כיון דלא כתיב בהו למינהו לא מיחייב, או דילמא כיון דאסכים על ידיהו כמאן דכתיב בהו למינהו דמי, תיקו. מההיא שמעת' דקידושין שמעינן כל הני דקדוקי דלעיל, ממעשה דרב נחמן ורב ענן דחזיוה להאי גברא זרע ביני גופני וכו' ואמר ליה לא צהריתו לא ק"ל כר' יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וגפן במפולת יד, ובההוא גברא נמי דקא זרע חיטי ושערי דא"ל ניתי מר ונשמתיה ואמר לי' לא חווריתו, ורב יוסף מערב בזרוני וזרע, אמר לי' אביי והא אנן תנן הכלאים מדברי סופרים, אמר לי' לא קשיא כאן בכלאי הכרם כאן בכלאי זרעים, כלאי הכרם דבארץ אסירי בהנאה מדאורייתא, בחוצה לארץ גזרו בהו רבנן, כלאי זרעים דבארץ לא אסירי בהנאה [מדאוריי'], בחוצה לארץ לא גזרו בהו רבנן. איכא מאן דבעי מאי טעמא לא שני ליה רב יוסף משום דהאידנא ק"ל כר' יאשיה. ואפשר לתרוצי דרב יוסף רבותא קא משמע לן, דאפילו (לר') [בלא ר'] יאשיה בכלאי זרעים ליכא איסורא בחוצה לארץ. ומנא לן דכלאי הכרם בארץ אסירי בהנאה וכלאי זרעים מותרים בהנאה, דתנן במסכת כלאים פרק ח' [מ"א] כלאי הכרם אסורין מלזרוע ומלקיים [ואסורי' בהנאה, וכלאי זרעים אסורי' לזרוע ולקיים] ומותרין באכילה, כלאי בגדים מותרין לכל דבר ואינן אסורין אלא ללבוש, כלאי בהמה מותרין לגדל ולקיים ואינן אסורין אלא מלהרביע, כלאי בהמה אסורין זה עם זה. והפסוק מפורש בו, כי כלאי בגדים כתיב בהו ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך, אבל כלאי הכרם כתיב [ביה] פן תקדש [המלאה הזרע, פן תוקדש] פן תוקד אש. ותנן נמי בכלאים בפרק ה' [מ"ה] הנוטע ירק בכרם או המקיים הרי זה מקדש ארבעים וחמש גפנים וכו'. הרב כתב פירוש משנה זו ולא רציתי להעתיקו כי הדברים מסותמים הן.
